את הבוסתן הקמנו לאחר הגרוש מגוש קטיף .
אחרי הגירוש, עזרתי לחקלאים לנסות למזער את הנזקים. חזרתי הבית שבור לחלוטין ואמרתי לעצמי ולאשתי שאני חייב קשר לאדמה. בקצה היישוב הייתה חלקת בור סלעית ושוממה. הבאתי טרקטור הכשרתי את השטח ונטעתי זיתים וענבים.
שני העצים שמסמלים בעיני יותר מכל את הקשר לאדמה ואת החלום והשאיפה לחזור למקדש –
הלוואי שנוכל לספק יין ושמן לבית המקדש מהבוסתן שלנו בב"א.
כל המשפחה היתה שותפה לשתילה, הקמת מערכות ההשקיה ובהמשך לחגיגות המסיק והבציר.
בהתחלה היינו ממש "עירוניסטים" שלא מבינים כלום בחקלאות, אבל לאט לאט למדנו.
כיום אנחנו בחסדי ה' יתברך מפיקים יין במגוון סוגים, שמן זית מעולה, זיתים, ומבחר ליקרים.
בזיתים לדוגמא, יש תופעה שנקראת "סרוג" הכוונה היא שכמות היבול משתנה לחלוטין בין שנה אחת לשניה.
בשנה אחת יש שפע מבורך ובשנה שלאחריה לעיתים אין כלום. פשוט כלום.
אתה מסתכל על עץ ואומר לו "אני מכיר אותך אישית, שנה שעברה הנבת כמות מדהימה – מה קרה השנה?" .
אבל לאט לאט מבינים שזו דרכו של עולם. כך הקב"ה ברא את הזיתים .
ולומדים לקבל באהבה.
שנה הבאה היא שנת השמיטה. אסור לעבד את האדמה. זה כל כך קשה,
שנה שלמה רק להסתכל ולא לעשות כלום. אבל, כך ציווה ה' ואנחנו מקבלים את זה באהבה.
שאלו אותי/אמרו לי – תמכור את האדמה בהיתר מכירה.
לא עולה על דעתי למכור את האדמה שלי לגוי.
הפירות יגדלו, הם הפקר וכולם מוזמנים לבוא ולקטוף / לבצור/למסוק – רק שימרו בבקשה על העצים.
